אז מה קרה לטראמפ בשבוע האחרון? \ שמואל אביב
עם עריקתו של מנפורט שקפץ ברגע האחרון מספינתו הטובעת של הנשיא, והצטרף אל כל מקורביו לשעבר שמבקשים להציל את עורם מישיבה ממושכת בכלא, טראמפ וכמה מקרובי משפחתו מתאמצים לנגב עכשיו את הזעה הקרה שהצטברה על מצחם בשבוע האחרון. רשימת חביביו לשעבר של הנשיא, בנוסף למנפורט, שערקו ממחנהו, ושרובם כבר הורשעו על פי הודאתם – ארוכה: היועץ לבטחון הלאומי שלו לשעבר מייקל פלין, ריק גייטס, מי שהיה המשנה למנהל הקמפיין של מנפורט, גו’רג’ פפדופולוס, שמילא תפקיד בקמפיין, ושבגללו התחילה חקירת האפ.בי.אי, בקשר למערכת היחסים האפשרית בין טראמפ לרוסים, וכבר מרצה עונש מאסר קצר. תוסיפו לאלה גם את אלן וייסברג, מנהל הכספים של טראמפ, ואת חברו ה”טוב” של הנשיא משכבר דייויד פקר, מנכ”ל עיתון הסופרמרקטים הצהוב “האינקוויארר”, ואת מייקל כהן כמובן, עורך הדין לשעבר, שגם הוא כבר הודה והורשע בכל ההאשמות נגדו וש”מת” לשפוך את כל מה שהוא יודע על מולר וחוקריו, ותקבלו “נבחרת” מובחרת שיודעת הכל על מעלליו הלא חוקיים של טראמפ במהלך עשרות השנים האחרונות, וכמובן גם כל מה שצריך כדי להוכיח את קשריו של טראמם עם פוטין והמאפיה הרוסית. שלא תהיה כאן שום טעות, הרשימה של הקופצים על הרכבת של מולר רחוקה מלהיות סגורה, והטבעת על צווארם של טראמפ ובני משפחתו הולכת ומתהדקת.
כל זה התברר לטראמם סופית ובאופן מוחלט במהלך השבוע שעבר. (הדברים האלה נכתבים ביום ראשון, 16 לספטמבר). והוא ויועציו מתרוצצים כעת כמו עכברים במלכודת, ומנסים למצוא מוצא שימלט את טראמפ, את בניו ואת חתנו, וכנראה שגם את בתו, מהעמדה לדין עתידית, מתוך הנחה שהדמוקרטים לא יצליחו להדיח אותו, ושהוא “ישתחרר” מתפקידו אחרי הבחירות לנשיאות הבאות בשנת 2020. (כידוע, לא ניתן להעמיד לדין נשיא מכהן, אבל ניתן להעמידו לדין ברגע שהוא מפסיק להיות נשיא, על עברות שעבר לפני שנבחר, ועל כאלה שהוא עבר אחרי שהושבע כנשיא).
בין יתר הבעיות שטראמפ ניצב בפניהן עומדת גם חוסר יכולתו לחון את כל מי שיכול להפיל אותו ולשחרר אותו מאימת הדין: על פי החוק, אדם שזכה לחנינה, מאבד את יכולתו להשתמש ב”זכות השתיקה” במקרה שהוא מזומן לחקירה או לעדות. החנינה
מקנה למקבלה מעמד של “מודה באשמה”, שכבר הורשע, ולפיכך הוא כבר לא יכול יותקר להפליל את עצמו. כתוצאה הוא חייב לומר את האמת ואת כל האמת בחקירה או בעדות מול ראשויות החוק, מה שטראמפ לא יכול להרשות לעצמו שיקרה כמובן!
תוסיפו ל”נפילות” של הנשיא בשבוע החולף גם את סירובו הפטתי להכיר במספר הרשמי של קורבנות ההוריקן בפורטוריקו, תוך האשמת הדמוקרטים בייצור חדשות כוזבות כדי להשמיץ אותו. את המאמר\מודעה אנונימית בניו יורק טיימס, שנכתבה על ידי בכיר המכהן בקירבתו המיידית של הנשיא בבית הלבן, ושמתארת בפרטים את נבצרותו של טראמפ, לנהל את המדינה עליה הוא אחראי. ואת הספר “פחד”, המתאר בהרחבה את אותה הנבצרות, שיצא לאור בשבוע שעבר ושנכתב על ידי העיתונאי הרציני, הנחשב ועטור הפרסים: וודוורד – אותו עיתונאי שהתפרסם לראשונה כמי שחשף ביחד עם עמיתו את פרשת ווטרגייט, ושזוכה עד היום לכבוד והערכה מצד כל עמיתיו למקצוע כעיתונאי שמהימנותו אינה עומדת בספק, ושמעולם לא נחשד, ובוודאי שלא נתפס ביצור חדשות מפוברקות (פייק ניוז”, אם תרצו).
אז איפה כל זה מעמיד את המפקד העליון של צבא ארה”ב, שברגע זה מוקף בחבורה של פורעי חוק ועברייני ממון ועוד אין סוף עברות פדרליות אחרות כנגד האינטרסים של ארה”ב – כאלה שכבר הודו באשמתם והסגירו את עצמם לחוקרים, ועוד כאלה שהחוקרים עוד לא התחילו “לטפל” בהם? ברור שהוא לוחם עכשיו על חייו הפוליטיים עם גבו אל הקיר.
אפילו פול ראייין ומיץ’ מקונל שעומדים בראש בתי הקונגרס, ושמעולם לא נחשדו בפעילות או אמירה אנטי טראמפית, לא יכולים יותר לסבול את המצב ושניהם התבטאו בדיפלומטיות משהו, אבל בהחלט לא התבטאויות תומכות בנשיא. ראיין אמר: “יש לי סיבות להתווכח עם המספרים. אבל אלה זאת עובדה שמה שקורה כאשר הוריקאן מפלצתי מכה במקום מבודד כמו אי, קשה מאוד לוודא מהם המספרים הנכונים”. בקיצור ובמילים פחות מכובסות: “אני לא אומר שהמספרים נכונים או לא. מה שאני אומר זה שקשה לוודא את האמת”. אפילו הניסוח הזהיר הזה, נמצא בניגוד להצהרתו החד משמעית של הנשיא שהמספרים הרשמיים הם שקר ומזימה דמוקרטית. מקבילו של ראיין בסנט, הסנטור מקונל, סירב להתייחס ישירות לשאלה שנשאלה על ידי כתבים בקשר לתגובתו על הטוויט של הנשיא. במקום התייחסות ישירה לשאלה אמר מקונל:
“בבבחירות האמצע המתקרבות בנובמבר הקרוב, הסערה תכה בפני המפלגה הרפובליקנית, ואני לא יודע עם עוצמתה תהיה 3,4, או 5″. הוא הוסיף והזכיר 9 מדינות שכוללות את המדינות ה”אדומות” טנסי ואינדיאנה, שהיו עד הבחירות האחרונות “באנקר” של המפלגה הרפובליקנית, שבהן מועמדי המפלגה לבחירות הקרבות מפגרים בסקרים אחרי המועמדים הדמוקרטים: “נותר לנו רק לקוות”, הוסיף מקונל בקול שבור, “שכשהעשן יתפזר, נצליח איכשהו לשמור על הרוב שלנו בסנט”.
מר מקונל היקר: כשהעשן יתפזר, גם אם הרפובליקנים יצליחו לשמור על הרוב המזערי שלהם בסנט, הם יאלצו להתמודד מול פלוגת סער צעירה ונמרצת מהצד הדמוקרטי – פרוגרסיבי של אמריקה, חבורה שתצא לקרבות רחוב כדי לשמר ולשפר עבור כל האמריקאים את תכנית הביטוח הרפואי, שלעד תיזכר כ”אובמהקייר”. שתכבד את זכויות המהגרים ותלחם לשימורה של “דאקה”. שלא תסכים להפריד ילדים מהוריהם מבקשי המפלט או לכלוא אותם יחד עם הוריהם בכלא. שתגן בחירוף נפש על זכות האשה על גופה, וכנגד ביטול החלטת בית המשפט העליון מלפני יותר מ 40 שנה המאפשרת הפלות חוקיות (חור רובי – ווייד). שתתמוך ב”בלק לייף מטרס”, ותתנגד לאנטישמיות גלוייה או מוסווית. שתגן על זכויות הקהילה הלהטב”ית, תילחם בהתחממות האקלים ובזיהום הסביבה, תדרוש פיקוח הדוק על מכירת נשק, תעשה מאמץ להשקיע ולשפר את מערכת החינוך, תעמיד את אצולת ההון במקומה כשתחזיר לתוקף את מדרגת המס שתאפשר להוציא את אמריקה מהגירעון, (כפי שעשה הנשיא קלינטון), ושתחזיר את הרגולציה ואת הפיקוח על הבנקים שטראמפ ביטל, שתבטל את החלטת בית המשפט העליון שמאפשרת להון לקנות בכסף את השלטון, ו… כמובן, תעשה הכל כדי לזרוק את הדייר שגר בבית הלבן!